פרשת שמיני

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ. (יא ט)


דגים

דגים. בעלי חיים, טמאים וטהורים, הגדלים במים.

הפרקים: א. סוגיהם; ב. דגים טהורים; ג. דגים טמאים; ד. סימניהם; ה. סנפיר וקשקשת; ו. ראש ושדרה; ז. שאר סימנים; ח. קרביהם וביציהם; ט. בחתוכים ומעורבים; י. טהור במעי טמא, ולהפך; יא. בטומאה והכשר; יב. בחשש סכנה

כרך ז טורים רא-רכו


האם ניתן למצוא בטבע דג בעל קשקשים אבל בלי סנפיר?

מדוע אסור לאכול דג עם בשר או עם חלב?

שחיטתם. דגים אינם צריכים שחיטה (חולין כז ב וכריתות כא ב; רמב"ם שחיטה פ"א ה"ג; טור ושולחן ערוך יורה דעה יג א), אלא אסיפתם היא המתרת אותם, שנאמר: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם (במדבר יא כב) - ששינה הכתוב בדגים, ונאמר בהם "אסיפה", במקום שבצאן ובקר נאמר "שחיטה", לומר שדי להם באסיפה בלבד (חולין שם), ואסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן (רמב"ם שם).

סנפיר וקשקשת. סנפיר הוא שהדג פורח בו (משנה חולין נט א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"א הכ"ד), היינו ששט בו (תוספתא חולין פ"ג; רש"י שם סו א; טוש"ע פג א) על פני המים (רש"י שם). קשקשת הן הקליפות (אונקלוס ויקרא יא ט-י ורש"י ורמב"ן שם; טוש"ע שם) הקבועות בו (משנה שם; טוש"ע שם) ודבוקות בכל גופו (רמב"ם שם) ועגולות כגלדת הצפורן (רמב"ן על התורה שם). והן מלבושי הדג, שלבוש בהן (תוספתא שם; חולין סו ב), כמו שכתוב (שמואל א יז ה): וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ (חולין שם).

אף על פי שסנפיר וקשקשת אמרה תורה, ושניהם יחד הם סימני טהרה, מכל מקום אמרו חכמים (משנה נדה נא ב; רמב"ם פ"א הכ"ד; טוש"ע שם ג): כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר; ויש שיש לו סנפיר ואין לו