פרשת שמיני


אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא. (יא לו)


מים זוחלין לטבילה

נפער סדק בקיר המקוה ומים נוזלים דרכו. מתחת לסדק יש במקוה שיעור של ארבעים סאה - האם זהו מקוה הכשר לטבילה?

על פי הערך: זוחלין שבאנציקלופדיה התלמודית כרך יב


פסול "זוחלין". מי המקוה אינם מטהרים את הטמאים הטובלים בהם אלא באשבורן, אבל לא בזוחלים (תורת כהנים שמיני פרשה ט; מקואות פ"א מ"ז ומ"ח; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ח; טור ושולחן ערוך יורה דעה רא ב וג), שנאמר: אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם (ויקרא יא לו), ודרשו בתורת כהנים (שם): שמא תאמר מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין? תלמוד לומר "אך מעין" - מעין מטהר בזוחלין, ומקוה באשבורן, שהמילה "אך" באה למעט (רבנו הלל לתו"כ שם). "זוחלין" הוא מלשון הכתוב חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר (דברים לב כד), שפירושו הנחשים הנגררים בארץ (פירוש המשנה לרמב"ם מקואות פ"א מ"ח וכן פירש ר' הלל לתו"כ שם). והם המים הנגררים ונמשכים והולכים ואינם מכונסים (עי' רמב"ם מקואות פ"ט ה"ז והגה' שו"ע יו"ד רא ב, ועי' רש"י שבת סה ב ד"ה וסבר וקט א ד"ה כל); בניגוד לאשבורן, שהם מקום שבו ינוחו המים במקום אחד (עי' מקואות פ"א מ"ז וח ורש"י שבת שם).

פסול זוחלין במקוה כתבו ראשונים שהוא מן התורה (האשכול הוצ' ריצב"א ח"א עמ' 145; ריטב"א נדרים מ ב; רשב"א בשער המים שער ב; מהרי"ק שורש קטו; שו"ת תרומת הדשן סי' רנד; רמ"א בשו"ע רא ב). ויש שכתבו שאין אף אחד מהראשונים שחולק על זה (שמלה סי' רא ס"ק ז, ושו"ת שבסוף ספר שאילת דוד לרד"פ מקרלין סי' ו; חזון איש יו"ד סי' קלד ס"ק ג). ויש שהוכיחו בדעת ראשונים אחרים שסוברים שהוא מדרבנן, והדרשה אינה אלא אסמכתא (בית יוסף רא בדעת המרדכי שבת סי' שנח בשם מהר"ם; פני יהושע שבת סה בדעת הר"י; שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רב בדעת כמה ראשונים).

בגדר הפסול של זוחלין, הסביר הגר"א (סי' רא ס"ק צא על פי הריב"ש סי' רצב, וכן מבואר טעם זה במאירי שבת סה ב, וכ"כ בארוכה בשו"ת שבסו"ס שאילת דוד שם) מפני שבמקוה צריכים שיהיו ארבעים סאה במקום אחד, והזוחלים אין להם חיבור ואינם מצט