פרשת תזריע

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. (יב ב)


ע"פ ערך יולדת באנציקלופדיה התלמודית

יולדת

יולדת. אשה בשעת לידה - של ולד או של נפל - ולאחריה, לגבי טומאתה וטהרתה ולגבי דינה כחולה.

הפרקים: א. היולדת והולד; ב. הלידה; ג. טומאתה ואיסורה; ד. זמן טומאתה וטהרתה; ה. טומאת זבה ונדה; ו. טהרתה; ז. קרבנה; ח. בתורת חולה

כרך כב טורים רצז-שסב


עד כמה זמן אחרי לידה נחשבת היולדת כחולה שיש בה סכנה?

האם ומתי יולדת מברכת ברכת "הגומל"?

היולדת בתורת חולה. היולדת כשכורעת ללדת, הרי היא בסכנת נפשות (רמב"ם שבת פ"ב הי"א; טור ושולחן ערוך אורח חיים של א), ומחללים עליה את השבת (משנה שבת קכח ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), לכל מה שצריכה (טוש"ע שם) - קוראים לה מילדת ממקום למקום (משנה ורש"י שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואפילו מחוץ לתחום (פירוש המשנה לרמב"ם שם); ומילדים אותה; ואם היתה צריכה נר, מדליקים נר (משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואפילו אם היתה עיורת (גמרא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), מפני שדעתה מתיישבת עליה בנר, אף על פי שאינה רואה (גמ' שם; רמב"ם שם), שאומרת אם אצטרך איזה דבר יראו אחרים ויביאו לי (גמ' שם). ואם לא תתיישב דעתה שעושים יפה מה שהיא צריכה, הרי היא מסתכנת על ידי פחדה (תוס' ורמב"ן ומאירי שם).

נהרדעי אמרו שלושה שיעורים ביולדת:

(א) עד שלושה ימים מחללים עליה את השבת, בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה.

(ב) משלושה עד שבעה - אמרה צריכה אני, מחללים עליה את השבת; אמרה איני צריכה, אין מחללים עליה את השבת.

(ג) משבעה עד שלושים יום - אפילו אמרה צריכה אני, אין מחללים עליה את השבת, אבל עושים לה מלאכה על ידי גוי (שבת קכח ב), שהיא כחולה שאין בה סכנה (רמב"ם שם פ"ב הי"ג).

וכן פסקו הרמב"ם (שם) והטור והשולחן ערוך (של ד) שכל שלושה ימים מחללים עליה את השבת ועושים לה כל צרכיה, בין אם אמרה צריכה אני ובין אם אמרה איני צריכה - שספק נפשות להקל (מרימר שבת שם); ומשלושה ועד שבעה, אם אמרה איני צריכה, אין מחללים עליה את השבת, ואם שתקה או אמרה צריכה אני, מחללים עליה את השבת; ומשבעה עד שלושים, אפילו אמרה צריכה אני, אין עושים לה מלאכה, אלא על ידי גוי.

ימים אלה - יש ראשונים שכתבו שהם ימים שלימים (איסור והיתר כלל נט סי' ב), ומחשבים אותם מעת לעת (תוס' ר' פרץ עירובין סח א; האשכול הוצ' ריצב"א ח"ב עמ' 114; רשב"א שבת קל ב; אור זרוע שבת סי פה אות כה ועוד). ויש שכתבו שאינם מעת לעת (תרומת הדשן סי' קמח בדעת התוס' גיטין ח ב ד"ה אע"ג; שו"ע או"ח תריז ה לענין תענית ביום כפור; מגן אברהם של ס"ק ז, ועוד), אלא לפי סדר הימים, ומיד כשנכנס היום הרביעי ללידתה נחשב לאחר שלושה (תה"ד שם). וכתב המשנה ברורה (של ס"ק י) בשם אחרונים, שמשום ספק פיקוח נפש יש לצדד להקל כדעה הראשונה.

ביום כפור. תענית יום הכפורים כתבו הרמב"ן (בתורת האדם שער המיחוש ענין הסכנה), הטור והשולחן ערוך (או"ח תריז ד) שדין היולדת לגביה כדינה לענין חילול שבת לצורכה:

· שתוך שלושה ימים ללידתה לא תתענה כלל ביום הכפורים.

· ומשלושה עד שבעה, אם אמרה שאינה צריכה לאכול, מתענה והולכת; ואם אמרה צריכה אני - ואפילו אם הרופאים אומרים שאינה צריכה (דגול מרבבה או"ח שם והובא במ"ב שם ס"ק יא) - מאכילים אותה. אלא שכתבו בשולחן ערוך הרב (שם ס"ד) והמשנה ברורה (ס"ק יא) שמאכילים אותה פחות מהשיעור שחייבים עליה ביום הכפורים, ומחכים שיעור זמן שאין אכילה שניה מצטרפת לראשונה, ומאכילים אותה שוב פחות מכשיעור, וכן הלאה.

· ומשבעה ואילך הרי היא ככל אדם.

לאחר שבעה ללידתה, אם אמרה היולדת צריכה אני לאכול משום שנכבד עלי החולי, כתב האיסור והיתר (כלל ס סי' ב) שנותנים לה לאכול, שאינה גרועה מחולה אחר האומר שצריך לאכול, שמאכילים אותו ביום הכפורים על פיו. וכל שכן בשאר תעניות שהן מדרבנן, ואפילו תשעה באב - אם היא אומרת צריכה אני, מאכילים אותה, שעליה לא גזרו חכמים.

ברכת הגומל. ברכת "הגומל" שחייב לברך מי שהיה חולה ונתרפא - כתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי נט על פי דברי הבית יוסף והב"ח או"ח ריט והמג"א שם ס"ק ד) שאף היולדת חייבת בברכה זו. אלא שצידד קצת לומר שאין לברך ברכת הגומל על הצלת האשה בלידה, שסכנת היולדת היא בטבע העולם ורוב העולם ניצולים ממנה. והמטה לוי (הורוויץ ח"ב סי' ח) כתב שאין ברכה זו אלא למי שבא בסכנה מפני עוונותיו ופשעיו, והקב"ה הצילו; אבל היולדת באה בסכנה משום המצוה של פריה ורביה, שאי אפשר לקיימה באופן אחר, ואין לברך על הצלה זו "הגומל לחייבים טובות".

לסוברים שהיולדת מברכת ברכת "הגומל", כתב כף החיים (או"ח ריט אות ז) שצריכה להמתין עד שיעברו שבעה ימים מלידתה, שבזה יוצאת מכלל סכנה. אבל השלמת חיים (ח"א סי' נא) כתב שאינה צריכה להמתין עד אחר שלושים יום ללידתה; אלא כל שמרגישה בעצמה שהיא בבריאות שלימה, הרי זו מברכת, ואף על פי שעדיין דינה כחולה שאין בו סכנה.

0 צפיות