פרשת תזריע

יולדת

לפי תחילת פרשותינו מביאה אשה לאחר לידתה קרבן עולה וקרבן חטאת. למעשה, זהו חוב של בעלה. ולכן בימינו, שאין לנו בעוונותינו בית מקדש להקריב בו קרבנות, עלייתו של הבעל לתורה משמשת לו במקום קרבנות. טעמים אחדים נאמרו לקרבנות אלו, אך לכאורה נעדר מהם קרבן התודה, שאותו חייב להביא כל חולה שנתרפא, והרי היולדת היא בחזקת חולה, כפי שאנו יודעים מדיניה בשבת.

גם לקרבן תודה יש תחליף בזמננו, וכפי שניווכח כולנו בעת שנאמר הלל ביום העצמאות שיחול השבוע. על נס של יחיד מברכים אנו "הגומל", מתי עושה זאת היולדת? דעות שונות נאמרו בענין זה:

א. היולדת עצמה מברכת כעבור 7 ימים ללידתה.

ב. הבעל מברך "הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב", ואשתו עונה "אמן".

ג. בהעדר האשה, מברך הבעל: "שגמל לאשתי כל טוב" .

ד. האשה יוצאת כששומעת מפי בעלה בעת עלותו לתורה "ברכו את ה' המבורך".

ויש שבכלל פטרו לידה מהצורך לברך עליה "הגומל" – או משום שזהו נס קבוע שנעשה כטבע; או משום שהברכה נאמרת רק ע"י מי שבעוונותיו נזקק לנס, ולכן הנוסח הוא "הגומל לחייבים טובות", אבל יולדת לא הכניסה עצמה לתוך הסכנה מתוך פשיעה; אדרבה, היא קיימה מצוה.

כל שאמרנו נכון ללידתו של הפרט. לפני 54 שנים נולדה אומה שלימה, ודבר זה בוודאי מחייב נתינת שבח והודאה לקב"ה על כל שגמלנו.

ע"פ הערך יולדת בכרך כב