פרשת תצוה


וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה'

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד. (כח, ל)


אורים ותומים

מי רשאי לשאול באורים ותומים, וכיצד ניתנה בהם התשובה?

על פי הערך: אורים ותומים, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך א


שמם ומהותם. אורים ותומים נקראו כן על שם שמאירים ומפרשים את דבריהם ומשלימים את דבריהם שיתקיימו (יומא עג ב ורש"י). ובירושלמי (יומא פ"ז ה"ג) אמרו: על שם שהם מאירים לישראל ומתימים להם את הדרך ילכו בה כשישראל הם תמימים. ונקראו משפט, כמו שנאמר: וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים (במדבר כז כא), לפי שהם כמו דין שאינו חוזר, שאף על פי שגזירת נביא חוזרת לפעמים, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת (יומא שם), ועוד שמפרש ומברר דבריו, שהמשפט הוא בירור דברים (רש"י שמות כח טו ועי"ש כח ל). ואף נקראו כְּרֵתִי וּפְלֵתִי (שמואל ב כ כג) - "כרתי", שכורתים דבריהם, שאומרים דברים קצובים וגמורים;"פלתי", שמופלאים בדבריהם (ברכות ד א ורש"י, ולפי התוס' שם כרתי ופלתי הוא הסנהדרין).

רב האי גאון ורב נטרונאי גאון (באוצר הגאונים ברכות סי' ד-ו) סוברים שאבני החושן בעצמן נקראות אורים ותומים, וביאר הרלב"ג (פרשת תצוה) שהוא על שם שאותיותיהם מאירות. אבל רוב הראשונים כתבו שאורים ותומים הוא כתב שם המפורש שהיה נתון בין כפלי החושן, והוא שכתוב (שמות כח ל): וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים (רש"י ורמב"ן שם; ריטב"א יומא עג ב; ראב"ד בהשגות בית הבחירה פ"ד ה"א לפי הכסף משנה שם). וביאר הריטב"א שהחשן היה ארכו אמה ורחבו זרת, וכשכפלוהו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע, וכתב שם המפורש בין הכפלים.

והרמב"ן (שם) כתב, שהיו באורים ותומים כמה שמות קדושים, ולפיכך נקראים בלשון רבים אורים ותומים; ומכח השמות הקדושים הנקראים אורים יאירו האותיות של החושן, ומכח שמות הקדש אחרים הנקראים תומים יהיה לב הכהן השואל תמים בחיבור ובצירוף האותיות, ויבוא בלבו חיבורן הנכון. והיא מדרגת רוח הקודש, למטה מנבואה ולמעלה מבת קול.