פרשת אמור

איסור חדש בחוץ לארץ

המשנה בסוף פרק ג במסכת עורלה קובעת באופן חד-משמעי: "חדש אסור מן התורה בכל מקום" - היינו לא רק בארץ, אלא גם בחו"ל. הדבר נלמד מהכתוב בפרשתנו: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה... בכל מושבותיכם" - בכל מקום שאתם יושבים, גם בחו"ל. לדעה זו, איסור חדש אינו צמוד לחובת הבאת העומר, שהרי המשנה אומרת במסכת מנחות שהעומר אינו מובא מתבואה שבחו"ל, וכך פסק גם הרמב"ם, ובכל זאת תבואת חו"ל שצמחה קודם לזמן הבאת העומר (טז בניסן) אין להשתמש בה קודם תאריך זה.

בחו"ל, אף יותר מאשר בארץ, קשה לקיים הלכה זו, שכן שם - בניגוד לארץ - התבואה צומחת כבר קודם לניסן, וניתן להפיק ממנה קמח. מגדולי ישראל שחששו לדעה זו, היו נודדים ממקום למקום כשברשותם כלים מיוחדים, לבל ישתמשו בתבואה חדשה קודם לט"ז בניסן.

אבל קיימת גם דעה אחרת, והיא אחת מהדעות המובאות במשנה בקידושין, שאין החדש אסור מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד. לפי דעה זו איסור חדש כרוך הוא במצות הבאת העומר - שניהם נוהגים רק בתבואת ארץ-ישראל. כאמור, במשנה בקידושין זוהי מחלוקת, ולכאורה היינו צריכים להכריע כמשנה במסכת עורלה, שבה מובאת הדעה הסתמית, שחדש אסור בכל מקום בעולם. אלא שהדבר תלוי בשאלה איזו ממשניות אלו נשנתה קודם - אם משנת עורלה נשנתה לאחר משנת קידושין, אזי זוהי מחלוקת ואח"כ סתם, ועלינו לפסוק כסתם. מה שאין כן אם משנת עורלה נשנתה קודם למשנת קידושין. תאמרו, הרי סדר המשניות הוא בוודאי שמסכת עורלה (בסדר זרעים) קודמת למסכת קידושין (סדר נשים) - אלא שהכלל הוא "אין סדר למשנה": סדר המשניות שלפנינו איננו משקף את סדר הלימוד.

ע"פ הערך חדש בכרך יב