.png){kind=logo}
ירושלים לא נתחלקה לשבטים
אף שכל הארץ נתחלקה לשבטים, בירושלים שותפים כולם כאחד, ואין לאיש קנין פרטי בה. הכוונה היא לקרקעה של ירושלים, אבל כל מה שהוא מן הקרקע ולמעלה, היינו הבניינים, שייכים למי שקנאם. אולם לשותפות בקרקע יש כמה השלכות הלכתיות, כגון:
כיון שכל עולי הרגל שותפים בקרקע, לא רשאים בעלי הבתים לגבות מהם דמי שכירות עבור הלינה בירושלים. ובכל זאת כדאי היה להלינם, כיון שבעלי הבתים היו זוכים בעורות הקדשים. בימינו לא יוכל איש להשתמט מתשלום לבתי המלון בירושלים, כיון שבינתיים נקנו הבתים מידי הגויים שכבשום מישראל, ואין הם חייבים לממן בקנייה זו את העלייה לרגל של כל ישראל.
בכל הארץ כולה אסור לאדם להוציא זיזים וגזוזטראות אל רשות הרבים, אלא חייב הוא לכנוס לתוך שלו, ושם הוא מוציא. אבל בירושלים אין "תוך שלו", וזו אחת הסיבות שבירושלים נאמר דין מיוחד שלא מוציאים בה זיזים וגזוזטראות - שונה מהדין החל בכל הארץ, שבירושלים אפילו בתוך "שלו" אין הוא מוציא.
עוד דין מיוחד נאמר בירושלים, שאין עושים בה כבשונות (משרפות סיד). גם דין זה נאמר בעצם בכל עיר ועיר, שיש להרחיק את הכבשונות מן העיר 50 אמה; אבל בירושלים, כיון שלא נתחלקה לאיש, לולא נאמרה תקנה מיוחדת לא היה יכול איש לחייב הרחקה זו.
ע"פ הערך ירושלים בכרך כה