.png){kind=logo}
אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא. (יא לו)
מים זוחלין לטבילה
נפער סדק בקיר המקוה ומים נוזלים דרכו. מתחת לסדק יש במקוה שיעור של ארבעים סאה - האם זהו מקוה הכשר לטבילה?
על פי הערך: זוחלין שבאנציקלופדיה התלמודית כרך יב
פסול "זוחלין". מי המקוה אינם מטהרים את הטמאים הטובלים בהם אלא באשבורן, אבל לא בזוחלים (תורת כהנים שמיני פרשה ט; מקואות פ"א מ"ז ומ"ח; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ח; טור ושולחן ערוך יורה דעה רא ב וג), שנאמר: אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם (ויקרא יא לו), ודרשו בתורת כהנים (שם): שמא תאמר מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין? תלמוד לומר "אך מעין" - מעין מטהר בזוחלין, ומקוה באשבורן, שהמילה "אך" באה למעט (רבנו הלל לתו"כ שם). "זוחלין" הוא מלשון הכתוב חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר (דברים לב כד), שפירושו הנחשים הנגררים בארץ (פירוש המשנה לרמב"ם מקואות פ"א מ"ח וכן פירש ר' הלל לתו"כ שם). והם המים הנגררים ונמשכים והולכים ואינם מכונסים (עי' רמב"ם מקואות פ"ט ה"ז והגה' שו"ע יו"ד רא ב, ועי' רש"י שבת סה ב ד"ה וסבר וקט א ד"ה כל); בניגוד לאשבורן, שהם מקום שבו ינוחו המים במקום אחד (עי' מקואות פ"א מ"ז וח ורש"י שבת שם).
פסול זוחלין במקוה כתבו ראשונים שהוא מן התורה (האשכול הוצ' ריצב"א ח"א עמ' 145; ריטב"א נדרים מ ב; רשב"א בשער המים שער ב; מהרי"ק שורש קטו; שו"ת תרומת הדשן סי' רנד; רמ"א בשו"ע רא ב). ויש שכתבו שאין אף אחד מהראשונים שחולק על זה (שמלה סי' רא ס"ק ז, ושו"ת שבסוף ספר שאילת דוד לרד"פ מקרלין סי' ו; חזון איש יו"ד סי' קלד ס"ק ג). ויש שהוכיחו בדעת ראשונים אחרים שסוברים שהוא מדרבנן, והדרשה אינה אלא אסמכתא (בית יוסף רא בדעת המרדכי שבת סי' שנח בשם מהר"ם; פני יהושע שבת סה בדעת הר"י; שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רב בדעת כמה ראשונים).
בגדר הפסול של זוחלין, הסביר הגר"א (סי' רא ס"ק צא על פי הריב"ש סי' רצב, וכן מבואר טעם זה במאירי שבת סה ב, וכ"כ בארוכה בשו"ת שבסו"ס שאילת דוד שם) מפני שבמקוה צריכים שיהיו ארבעים סאה במקום אחד, והזוחלים אין להם חיבור ואינם מצטרפים לארבעים סאה, כמו במים של קטפרס שאינם מצטרפים (עי' פיה"מ לרמב"ם טהרות פ"ח מ"ט ורש"י חולין לא ב ד"ה חרדלית). ולכן במעין, שמטהר בכל שהוא, כשר גם בזוחלין. והמאירי (שם וכן בשאילת דוד שם) הסביר שבמעין, שהמים נובעים ממקורם, חיותם מחברתם.
זוחלים פסולים אף לטבילת כלים (מגן אברהם סי' קנט ס"ק כז וביאור הגר"א שם סט"ו).
זחילה באמצע המקוה. מקוה שזוחל באמצעיתו, כגון שנפרץ אחד מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק, נחלקו בו ראשונים:
(א) האשכול (ח"א סי' ס), הרא"ש (הלכות מקואות סי' יא ובשו"ת הרא"ש כלל לא סי' ד והובא בטור רא) בדעת הר"ש (מקואות פ"ה מ"ה) והשולחן ערוך (שם ג) סוברים שאם לא ישארו במקוה ארבעים סאה אחר שיצא חלק המים שעד הסדק - פסול, מפני שהם זוחלים; ואם ישארו ארבעים סאה - כשר. ואפילו אם טובל בחלק העליון של המקוה, היינו במים שלמעלה מהסדק - הטבילה כשרה (שו"ת צמח צדק החדש סי' קסד בדעת הרא"ש; תשב"ץ ח"א סי' יז), אם מפני שהמים העליונים מחוברים לעיקר המקוה שאינו זוחל (צ"צ שם וכ"כ בשמלה ס"ק פו לדעת המחבר בשו"ע שאף העליונים נטהרים בהשקה), או שאף על פי שיש צורך ברבוי המים העליונים כדי שיהא הגוף מתכסה בהם, כיון שאין צורך בהם להכשיר המקוה אינו נפסל על ידי זחילה (תשב"ץ שם). ודעת המהרי"ק (שורש קנו, וכן משמע במאירי מקואות פ"ה מ" ג) שאפילו למכשירים כשישארו במקוה ארבעים סאה שאינם זוחלים, הרי זה דווקא כשטובל במים הנשארים למטה מהנקב, ולא בזוחלים שעליהם.
(ב) ויש סוברים, שאפילו אם נשארו למטה מהנקב ארבעים סאה - כל המים שבמקוה פסולים, ונעשו כולם זוחלים, אפילו אותם שלמטה מהנקב שאינם זוחלים (רשב"א בשער המים שער ב; מרדכי שבועות סי' תשמה; טור שם בשם יש פוסלים; רמ"א בשו"ע שם בשם יש מחמירים, וכתב שיש לחוש לדבריהם לכתחילה לסתום הנקב), לפי שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת, כולם נחשבים כזוחלים (טור שם).
(ג) האשכול (שם) והרא"ש (שם) עצמם חולקים על כל זה, וסוברים שאפילו אם לא נשאר למטה מהנקב ארבעים סאה, המקוה כשר, מפני שאין זחילה אלא הדומה למעין, שכולו זוחל והולך; אבל מה שמימיו של מקוה יוצאים לחוץ, אין זו זחילה בשביל לפסלו משום כך.
הזחילה הפוסלת. אין יציאת המים מהמקוה קרואה זחילה אלא כשאין המים חוזרים למקוה, אבל כשיוצאים מעט וחוזרים, אינם נקראים זוחלים (שו"ת הריב"ש סי' רצב; רמ"א בשו"ע רא ג). ולפיכך, אם שטח החצר שהמקוה בתוכה משופע קצת, באופן שכשאדם טובל המים יוצאים מהמקוה, ובעלות הטובל ישובו המים לאיתנם אל המקוה - אין זו זחילה (ריב"ש שם). והש"ך כתב, שאם המים יוצאים לחוץ על ידי אדם, אפילו שאינם חוזרים למקומם - אין זו זחילה (ס"ק קכ, וזה דלא כמו שכתב בס"ק ל, ועי' מהרי"ק שורש קטו ותשב"ץ ח"ג סי' לד שמבואר בדעתם שאפילו אם הזחילה על ידי האדם הטובל היא פוסלת, ועי' בשו"ת חת"ס סי' רט).
זחילה שאינה ניכרת - כתבו הרשב"א (שער המים שער ב) והאשכול (ח"א סי' ס) והתשב"ץ (ח"א סי' יז) והשולחן ערוך (שם נא) שאינה זחילה, שהרי הקרקע מחלחלת ומטפטפת כל שעה, והמים נבלעים מעט מעט במקומם, ומכל מקום כשר. ויש מהאחרונים שנתנו שיעור בגודל הנקב להכרת הזחילה, וכתבו שנקב שהוא כמוציא משקה - אינה זחילה הניכרת; ושהוא ככונס משקה, דהיינו כעדשה - היא זחילה ניכרת (שו"ת שבסוף ספר גדולי טהרה סי' ח). ובשו"ת מעיל צדקה (סי' לט) כתב, שאפילו בנקב שהוא כשפופרת בנוד אינה זחילה הניכרת. והגר"א החמיר ביותר, ופסל אפילו בזחילה שאינה ניכרת, אם לא ישארו ארבעים סאה למעלה מהזחילה. וכן הקפידו בווילנא שלא תהיה זוחלת, אפילו טיפה אחת מהמקוה (ביאור הגר"א ס"ק צו).