.png){kind=logo}
צידוק הדין
יודע אני שיתפסו אותי על כותרת זו, שהרי המושג "צדוק הדין" מתחיל באות צ', ואילו האנציקלופדיה התלמודית, שלפני כחודש יצא הכרך ה-25 שלה, עדיין לא סיימה לטפל באות י' (הערך האחרון: ישיבת ארץ ישראל). אכן כך, אבל מי שייעזר בכרך מפתח העניינים של האנציקלופדיה ימצא שהמושג הנ"ל כבר נידון כמה פעמים בכרכים הקיימים, וחשבתי שהשבוע שבו יחול יום הזכרון לשואה ולגבורה יפה שנעסוק בו בסוגיה זו. מה עוד, שהמושג נידון בערך "אסרו חג", שאותו ציינו אך השבוע, ביום ראשון.
באסרו חג נהגו שלא לומר תחנון (אנחנו נוהגים כך במשך כל חודש ניסן), ואף לא לומר צידוק הדין אחר מת. אבל באנציקלופדיה העתיקו כך: "וצידוק הדין אחר מת נהגו לומר בו ביחד, שלא כדרך הספד". סגנון זה מלמד שיש שתי דרכים לומר צידוק הדין – או שאחד מדבר והכל עונים אחריו, ואופן זה אסור באסרו חג; או שהכל אומרים אותו ביחד, ודבר זה מותר.
כנראה שבמשך הדורות לא הכירו כבר את שני הסגנונות הללו, ועל כן בספר האגור ובבית-יוסף העתיקו: "נהגו לומר ביחיד", דהיינו: אבל לא בציבור. ואכן, כך אנו נוהגים שאין אנו אומרים צדקתך במנחה בשבת במשך כל חודש ניסן, כיון שזוהי אמירת צידוק הדין על מותו של משה רבנו, שנפטר בשבת במנחה. כיון שזוהי אמירת צידוק הדין בציבור, ולא ביחיד, אנו נמנעים מאמירתו.
יצויין כי בפרשתנו מסופר על מיתתם של שני בני אהרן. תגובתו של אהרן היתה: "וידום אהרן" – אפשר שצידוק הדין קויים בשתיקה זו; ואולי משום שהיה זה בחודש ניסן.
ע"פ הערך אסרו חג בכרך ב